אתה חייל, אחי הקטן!!

אחי הקטן והיקר!

זה נראה כאילו רק אתמול אמא חזרה מבית החולים שהיא מחזיקה בידיה תינוק קטן וחמוד, נסיך קטן...אותך אחי היקר!
אח קטן אחרי 3 בנות... זוכרת את כל התחושות שליוו אותנו באותם ימים:
 השמחה, החיוכים, ההתרגשות....
היית כמו בובה קטנה, עוקבים אחרי כל תנועה קטנה, כל צליל שיוצא מכיוונך גורם לנו לכמיהה לעוד אחד נוסף. 
זוכרת שהיינו יושבים מול העריסה וצופים בך ישן, כמה רוגע ושלווה...
ולאט לאט גדלת, ונהנו לשחק איתך , לשיר איתך, לצחוק איתך...
זוכר את משחקי הכדורגל בסלון????
ואת כל הכלים שהיית מוציא לאימא בסלון ומבשל לנו ארוחות טעימות של במבה ולכלוך???
וככל שגדל עברנו חוויות נעימות יחד ולמדת להתמודד עם הרבה דברים בחיים.
 אבל לא משנה מה..תמיד היית אחי הקטן...
ולחשוב שכבר הגיע הרגע...הרגע שבו אתה הופך מילד לגבר.
הסטטוס שלך משתנה מנער לחייל ואתה נכנס לשלב חדש ומרגש בחיים שלך.. 
שלב שמלווה בהמון רגשות מעורבים, עם לא מעט חששות, חוסר וודאות מפני מה אתה הולך ולאן אתה נכנס, מי האנשים שאותם תפגוש ומה יהיה סדר יומך החדש...
ללא ספק זה מרגש...
אני רושמת את השורות האלו ואני כולי בצמרמורות.. חוששת להגיד לך בפנים שמא הדמעות יזלגו עוד לפני שאפתח את הפה..
אך אין לי ספק שתדע לקחת את החוויה הזו ברצינות, בנחישות, באהבה ובכבוד!

אח יקר,
אני מאחלת לך קודם כל בהצלחה!!
שתלך בשלום ותחזור לשלום, תחזור בריא ושלם.
שתלמד, תתחשל, תתחזק, תחווה, תנסה , ותהנה כמה שאפשר 
שתדע להעריך את הדברים הטובים ולהתמודד וללמוד גם מהדברים הפחות נעימים..
אל תחשוש לשאול, להסב פנים נעימות לסובבים אותך, ותשמור על עצמך..
וכמובן שתמיד תזכור שיש מי שדואג לך תמיד, שחושב עליך כל רגע 

אז כמאמר השיר: אני חייל ואל תבכי לי ילדה...

אז לפני שזה מתחיל...

אוהבת אותך מאוד!!

שפשוף נעים!!

פשוט זה לא....

האם קרה לכם פעם שהתאהבתם בבחור  שלא ידע על זה ולא חשפתם את זה בפניו אף פעם??
(כמובן שזה מופנה גם לגברים.... גם אם הם לא יודו בזה).
אולי להתאהב זוהי מילה חזקה מידי כי לא תמיד אתם מכירים לעומק את אותו בחור אבל עדיין, הרגשות חזקים מאוד שגורמים לך לחשוב שזה הבחור שתמיד חלמת עליו, האחד והמיוחד, שאיתו כל צרותיך ייעלמו ברגע, והעולם פשוט יהיה מקום יותר טוב אם תהיו איתו..אין זה פשוט זה, ללא שום ספק.
הוא אתך במחשבות בכל רגע נתון ובכל צעד שאת עושה,כשאת קמה בבוקר, אוכלת צהריים, ורגע לפני שאת נרדמת לישון הוא האחד שעליו את חושבת ומדמיינת בחלומותיך איך יראה עולמך ברגע שהוא יהיה חלק מחייך.
את בונה מגדלים, בונה מצבים ומדמיינת איך הוא יידע להגיד את הדבר הנכון ואיך הכל יהיה יותר טוב יותר.
אך פרט אחד את שוכחת, הוא לא יודע על זה אבל גם אין לך את האומץ לעשות את זה, לעשות את הצעד ולהגיד לו את מה שעל לבך, את תחושותיך ומחשבותיך... למה בעצם?
מה מונע ממך לבוא אליו ולהגיד לו את כל זה?
החשש מהמילה - לא?
מילה כל כך קטנה, שמורכבת מהבהרה אחת, אך בעצם יש מאחוריה עולם ומלואו.
מילה שיכולה להפיל את כל החומות שבנית ולשנות הכל ב 180 מעלות.
איך זה ייתכן?למה הכל תלוי במילה אחת??
האם זה מה שימנע ממך מלהתקדם? וגם אם הוא יגיד לא, אז זה סוף העולם?
אולי את חוששת מזה שבעקבות התשובה תצטרכי להמשיך קדימה, ללכת על מישהו שבאמת רוצה אותך? והוא ייצא מחייך לתמיד... אולי את חוששת שאת מאבדת את מזלך?
אבל בכל זאת, את נהנית מהשיחות איתו , גם אם לא תמיד הן ישירות ונעשו תוך כדי כתיבה, אבל רק אז השיחות באמת היו טובות והרגשת שהוא משתף אותך בהכל, משהו שאולי לא היה נאמר בכזאת קלות תוך כדי דיבור.
הרגשת שאתם כנים ופתוחים ויכולים לדבר על כל דבר בעולם, אז למה לא על זה?
את פוחדת לאבד את כל זה? או אולי זה בגלל האגו, או שבעצם איך את מתמודדת איתו אחר כך, ואם בכלל...
הכל נכון, אם זה אגו, ואם זאת תחושת ההחמצה, אבל לא הגיע הזמן לחשוף את כל הקלפים?
ולמה בעצם כל הפסימיות הזו? חשבת לרגע שאולי גם הוא רוצה, אולי הוא לא בטוח שאת רוצה, אולי הוא סתם ביישן?
אז אולי די עם המשחקים ויאללה הגיע הזמן להיות בוגרת ולוותר על האגו....
גם אם כן וגם אם לא ,תורידי את זה מלבך ולא תהי עם תחושת החמצה כל חייך..מה היה קורה אילו...
לא חבל לחיות ככה את כל החיים??
אז תגידי לו וזהו, מה שיהיה יהיה...
אז זהו אני החלטתי, אני מספרת לו....
אבל לא היום, אולי מחר כי אני צריכה להחליט איך אני אומרת לו את כל זה...
אולי אני אכתוב לו, הרי ככה התנהלו רוב השיחות אז יהיה לי קל יותר.
אז רגע אני צריכה לנסח, אז אולי השבוע באחד הימים... כי צריך לדעת באיזה גישה לבוא...
ואולי בעצם... אף פעם לא??