לא פעם אמרו ש"באהבה אין חוקים". אז למה אני מרגישה שיש יותר מידי כללים??
למה כשזה נוגע ליחסים שבינו לבינה זה כל כך מסובך?
אני מרגישה שיש יותר מידי שאלות ומעט מידי תשובות, משקיעים כל כך הרבה מחשבות, דעות, ושעות שינה על זה אבל אין תשובה מוסכמת אחת!!
יצאנו לפאב כמה חברות במטרה לבלות. שתינו רקדנו ונהנינו מכל רגע. ואז הוא הגיע.....
בהתחלה היו המבטים אחר כך הגיע גם חיוך (כן הוא הסתכל עליי וחייך אליי...) הלב התחיל לדפוק ברגע שהוא התקרב.
רגע של מבוכה ורצון עז לקרבה. הוא הציג את עצמו והציע לך לרקוד. כמובן שהסכמת כי באת הרי להנות....
רוקדים צמודים, נוגעים לא נוגעים, המגע כל כך נעים ומלא תשוקה. לאט לאט העניינים מתחממים והנה מגיעה גם הנשיקה.
כל כך נעימה, רכה ועדינה...את לא רוצה שהרגע יגמר לעולם.
אך הגיע הזמן ללכת כי כבר מאוחר..... נפרדים בנעימים מהערב הנעים והמהנה.
ואז זה מתחיל, המחשבות מתחילות לרוץ, האנדנלין בגוף עדיין לא נרגע מהערב שמבחינתך היה מושלם, לא מצליחה להרדם
והכל בגלל שנישקת בחור ואהבת את זה ( i kiss a boy and i like it)......
יום למחרת את מצפה לסימן ממנו, טלפון , מסרון קטן או אפילו הודעה קטנה בפייסבוק אבל כלום לא קורה.
כל צלצול קטן או הודעה מקפיצה אותך כי את חושבת שזה הוא מנסה להגיד לך שאותך הוא רוצה בדיוק כמו שאת רוצה ואת מצפה למשהו ומתאכזבת כל פעם מחדש שזה לא הוא (מצטערת להודות אבל כן זה קורה...).
וככה עובר עוד יום ועוד יום ושום סימן ממנו... הבחור פשוט נעלם, התנדף כאילו טס לו למקום אחר והשאיר אותך לבד במערכה.
ואת מתחילה לחשוב אולי עשית משהו לא בסדר, אולי הוא לא חושב כמוך ולא נהנה כמוך. ומתחילות כל המחשבות והחפירות שמה לעשות בזה אנחנו הכי מצטיינות...
מצד אחד אם הוא כל כך רוצה אז למה הוא לא יוצר קשר אבל מצד שני לא אמרת שיצאת להנות אז אולי זה היה רק בשביל הכיף (כן כי גם לבחורה מותר להנות מבלי לצפות למשהו בהמשך). אבל מצד שלישי את רוצה זוגיות והוא נראה לך הבחור המתאים אבל מצד רביעי...טוב נו דיי עם החפירות.
את מתייעצת עם חברה, היא אומרת לך מה פתאום שאת תתקשרי, הוא הגבר הוא צריך לעשות את הצעד, להראות לך שהוא באמת מעוניין והוא באמת שווה את זה כי הוא זה שיוצר את הקשר..
את מתייעצת עם ידידך הנאמן והוא אומר למה שאת לא תשלחי את מסרון קטן להזכיר לו שאת בסביבה והיי זה שהתנשקנו לא אומר שזה נגמר פה... הרי את אישה עצמאית, נראית מעולה, עובדת ובטוחה בעצמך. למה את צריכה לחכות לו, בעידן של היום אישה לא עושה חשבון, אם היא רוצה משהו היא תשיג אותו אז זה מה שיעצור אותך?.
אז מה לעשות עכשיו???
ממה את כל כך מפחדת???
אולי הוא יחשוב שאני נואשת כי אני פונה אליו ולא הפוך?
ואולי החשש שהוא יגיד לך לא???
ואם בכל זאת החלטת לשלוח לו הודעה, אז מה לכתוב בה (כי אם אני ארשום זוכר אותי מאתמול...זאת שהתנשקת איתה, לא יראה קצת נואש????)
ואולי מהמבוכה שבכל זה, כי הוא בכלל לא בעניין רק בא להנות??? (כמו שאת חשבת שאת עושה בהתחלה... לפני שהתחילו כל המחשבות והחפירות)
למה זה לא יכול להיות פשוט יותר, או אולי זה פשוט ואת סתם מסבכת את העניינים??
כל כך הרבה שאלות ומעט מידי תשובות..... הרי מה בסך הכל ביקשת?
מישהו לבלות איתו, להנות איתו וממנו, מכל שיחה איתו, מכל מגע איתו ולצפות להיות איתו כל רגע ורגע. מישהו שירצה אותך בזכות עצמך, שידע לכבד, לאהוב, להוקיר ולהעריך אותך ורק אותך ובזכות מי שאת.
למה צריך להשקיע כל כך הרבה חשיבה, מאמץ בדבר הזה שנקרא אהבה?
למה זה לא יכול להיות פשוט יותר, חוויה נעימה ולא מעייפת...
אתם חושבים שהייתם מייעצים אחרת??
מה דעתכם על כל זה...
מוקדש לכל אלו שמחפשות את האחד...
דינוצ'קה
למה כשזה נוגע ליחסים שבינו לבינה זה כל כך מסובך?
אני מרגישה שיש יותר מידי שאלות ומעט מידי תשובות, משקיעים כל כך הרבה מחשבות, דעות, ושעות שינה על זה אבל אין תשובה מוסכמת אחת!!
יצאנו לפאב כמה חברות במטרה לבלות. שתינו רקדנו ונהנינו מכל רגע. ואז הוא הגיע.....
בהתחלה היו המבטים אחר כך הגיע גם חיוך (כן הוא הסתכל עליי וחייך אליי...) הלב התחיל לדפוק ברגע שהוא התקרב.
רגע של מבוכה ורצון עז לקרבה. הוא הציג את עצמו והציע לך לרקוד. כמובן שהסכמת כי באת הרי להנות....
רוקדים צמודים, נוגעים לא נוגעים, המגע כל כך נעים ומלא תשוקה. לאט לאט העניינים מתחממים והנה מגיעה גם הנשיקה.
כל כך נעימה, רכה ועדינה...את לא רוצה שהרגע יגמר לעולם.
אך הגיע הזמן ללכת כי כבר מאוחר..... נפרדים בנעימים מהערב הנעים והמהנה.
ואז זה מתחיל, המחשבות מתחילות לרוץ, האנדנלין בגוף עדיין לא נרגע מהערב שמבחינתך היה מושלם, לא מצליחה להרדם
והכל בגלל שנישקת בחור ואהבת את זה ( i kiss a boy and i like it)......
יום למחרת את מצפה לסימן ממנו, טלפון , מסרון קטן או אפילו הודעה קטנה בפייסבוק אבל כלום לא קורה.
כל צלצול קטן או הודעה מקפיצה אותך כי את חושבת שזה הוא מנסה להגיד לך שאותך הוא רוצה בדיוק כמו שאת רוצה ואת מצפה למשהו ומתאכזבת כל פעם מחדש שזה לא הוא (מצטערת להודות אבל כן זה קורה...).
וככה עובר עוד יום ועוד יום ושום סימן ממנו... הבחור פשוט נעלם, התנדף כאילו טס לו למקום אחר והשאיר אותך לבד במערכה.
ואת מתחילה לחשוב אולי עשית משהו לא בסדר, אולי הוא לא חושב כמוך ולא נהנה כמוך. ומתחילות כל המחשבות והחפירות שמה לעשות בזה אנחנו הכי מצטיינות...
מצד אחד אם הוא כל כך רוצה אז למה הוא לא יוצר קשר אבל מצד שני לא אמרת שיצאת להנות אז אולי זה היה רק בשביל הכיף (כן כי גם לבחורה מותר להנות מבלי לצפות למשהו בהמשך). אבל מצד שלישי את רוצה זוגיות והוא נראה לך הבחור המתאים אבל מצד רביעי...טוב נו דיי עם החפירות.
את מתייעצת עם חברה, היא אומרת לך מה פתאום שאת תתקשרי, הוא הגבר הוא צריך לעשות את הצעד, להראות לך שהוא באמת מעוניין והוא באמת שווה את זה כי הוא זה שיוצר את הקשר..
את מתייעצת עם ידידך הנאמן והוא אומר למה שאת לא תשלחי את מסרון קטן להזכיר לו שאת בסביבה והיי זה שהתנשקנו לא אומר שזה נגמר פה... הרי את אישה עצמאית, נראית מעולה, עובדת ובטוחה בעצמך. למה את צריכה לחכות לו, בעידן של היום אישה לא עושה חשבון, אם היא רוצה משהו היא תשיג אותו אז זה מה שיעצור אותך?.
אז מה לעשות עכשיו???
ממה את כל כך מפחדת???
אולי הוא יחשוב שאני נואשת כי אני פונה אליו ולא הפוך?
ואולי החשש שהוא יגיד לך לא???
ואם בכל זאת החלטת לשלוח לו הודעה, אז מה לכתוב בה (כי אם אני ארשום זוכר אותי מאתמול...זאת שהתנשקת איתה, לא יראה קצת נואש????)
ואולי מהמבוכה שבכל זה, כי הוא בכלל לא בעניין רק בא להנות??? (כמו שאת חשבת שאת עושה בהתחלה... לפני שהתחילו כל המחשבות והחפירות)
למה זה לא יכול להיות פשוט יותר, או אולי זה פשוט ואת סתם מסבכת את העניינים??
כל כך הרבה שאלות ומעט מידי תשובות..... הרי מה בסך הכל ביקשת?
מישהו לבלות איתו, להנות איתו וממנו, מכל שיחה איתו, מכל מגע איתו ולצפות להיות איתו כל רגע ורגע. מישהו שירצה אותך בזכות עצמך, שידע לכבד, לאהוב, להוקיר ולהעריך אותך ורק אותך ובזכות מי שאת.
למה צריך להשקיע כל כך הרבה חשיבה, מאמץ בדבר הזה שנקרא אהבה?
למה זה לא יכול להיות פשוט יותר, חוויה נעימה ולא מעייפת...
אתם חושבים שהייתם מייעצים אחרת??
מה דעתכם על כל זה...
מוקדש לכל אלו שמחפשות את האחד...
דינוצ'קה
