הכל התחיל מחגיגות היום הולדת שלי... החלטתי לחגוג יום הולדת אינטימי עם המשפחה וחברים. היה לי בית ריק כי ההורים היו באילת והחלטתי לנצל את זה למסיבות וחגיגות... היה שמח...
ואז, משום מקום מישהו העיר כי אחת התמונות (מיני רבות) שעל הקיר עקומה.
החליט הגבר שבגברים (רפי למי שלא הבין...) שעל דבר כזה לא פוסחים וחייבים לסדר את התמונה וקם לסדרה.
הזיז קצת ימינה והופ... התמונה יצאה ממקומה. ניסה להחזירה למקומה אך ללא הצלחה (היו תירוצים שהחור קטן מידי, והבורג לא מתאים...). ניסה,וניסה ושוב ניסה וככה עוד 10 דקות ..
החליטה טלטול להגיע לעזרה, שהרי אין מי שיצליח להביס אותה.. אך התמונה חשבה אחרת ומכל כיוון שניסתה התמונה לא חזרה למקומה.
ואז הגיע הנסיך (שוב למי שלא הבין מדובר באחי אפי..)שחשב שמכיוון שהוא אחד מבעלי הבית אין סיכוי שהתמונה לא תיכנע לו ולקסם האישי שלו. אך גם הפעם לא נפל דבר והתמונה לא נכנעה ולא מוכנה לחזור למקומה הקבוע על הקיר.
אך הנסיך לא התייאש וניסה שוב ושוב אך התמונה חזקה יותר.
אז מי עכשיו הגיעה לעזרה???
אורלי המקסימה שחשבה לתומה שעכשיו אין סיכוי שזה לא יצליח, כי הרי אחרי 3 אנשים ואין ספור ניסיונות התמונה תתעייף ותחזור למקומה למנוחה. (כמובן שטל מסתכלת מהצד כדי לראות האן יתכן שמישהו יצליח היום להחזיר את התמונה למקום).
אך התמונה חשבה אחרת ולא מוכנה לחזור למקומה הקבוע על הקיר ונלחמת על זכותה לחופש.
ולמרות כל הניסיונות של אורלי והעקשנות הבלתי נפסקת עדיין לא הצליחה להחזיר את התמונה למקומה.
ואז היא הגיעה.
כשמש ביום גשום, כרוח סערה ביום בהיר.... סופר ג'ינג'ית (רותי למי ששאל).
היא החליטה שלא משנה מה היא תביס את התמונה ויהי מה!
ניסתה מימין, ניסתה משמאל (מבלי לשכוח לעשות פוזות למצלמה על הדרך...) והצליחה להביס את התמונה.
סופר ג'ינג'ית הגיעה לעזרה, לקחה את התתמונה וקיבעה אותה בחזרה למקומה.
"איתי לא מתעסקים..." אמרה לה "ולמקומך תשובי.."
התמונה חזרה למקומה וכולם חזרו לנשום לרווחה...
ואיפה אני הייתי בכל הסיפור הזה????
הייתי עסוקה בתיעוד הסיפור הנפלא ,שמהצד היה נראה כמו אחת הבדיחות המוכרות לכולנו:
כמה אנשים (ותכניסו אתם את העדות כי אצלינו זה קיבוץ גלויות...) צריך כדי לתלות תמונה אחת על הקיר???
תעשו אתם את החישוב...
רק בשמחות
דינושקה
נ.ב
כל המוזכרים בבלוג אני מקווה שאתם מבינים שהכל נאמר בהומור ורוח טובה!!!
ואז, משום מקום מישהו העיר כי אחת התמונות (מיני רבות) שעל הקיר עקומה.
החליט הגבר שבגברים (רפי למי שלא הבין...) שעל דבר כזה לא פוסחים וחייבים לסדר את התמונה וקם לסדרה.
הזיז קצת ימינה והופ... התמונה יצאה ממקומה. ניסה להחזירה למקומה אך ללא הצלחה (היו תירוצים שהחור קטן מידי, והבורג לא מתאים...). ניסה,וניסה ושוב ניסה וככה עוד 10 דקות ..
החליטה טלטול להגיע לעזרה, שהרי אין מי שיצליח להביס אותה.. אך התמונה חשבה אחרת ומכל כיוון שניסתה התמונה לא חזרה למקומה.
ואז הגיע הנסיך (שוב למי שלא הבין מדובר באחי אפי..)שחשב שמכיוון שהוא אחד מבעלי הבית אין סיכוי שהתמונה לא תיכנע לו ולקסם האישי שלו. אך גם הפעם לא נפל דבר והתמונה לא נכנעה ולא מוכנה לחזור למקומה הקבוע על הקיר.
אך הנסיך לא התייאש וניסה שוב ושוב אך התמונה חזקה יותר.
אז מי עכשיו הגיעה לעזרה???
אורלי המקסימה שחשבה לתומה שעכשיו אין סיכוי שזה לא יצליח, כי הרי אחרי 3 אנשים ואין ספור ניסיונות התמונה תתעייף ותחזור למקומה למנוחה. (כמובן שטל מסתכלת מהצד כדי לראות האן יתכן שמישהו יצליח היום להחזיר את התמונה למקום).
אך התמונה חשבה אחרת ולא מוכנה לחזור למקומה הקבוע על הקיר ונלחמת על זכותה לחופש.
ולמרות כל הניסיונות של אורלי והעקשנות הבלתי נפסקת עדיין לא הצליחה להחזיר את התמונה למקומה.
ואז היא הגיעה.
כשמש ביום גשום, כרוח סערה ביום בהיר.... סופר ג'ינג'ית (רותי למי ששאל).
היא החליטה שלא משנה מה היא תביס את התמונה ויהי מה!
ניסתה מימין, ניסתה משמאל (מבלי לשכוח לעשות פוזות למצלמה על הדרך...) והצליחה להביס את התמונה.
סופר ג'ינג'ית הגיעה לעזרה, לקחה את התתמונה וקיבעה אותה בחזרה למקומה.
"איתי לא מתעסקים..." אמרה לה "ולמקומך תשובי.."
התמונה חזרה למקומה וכולם חזרו לנשום לרווחה...
ואיפה אני הייתי בכל הסיפור הזה????
הייתי עסוקה בתיעוד הסיפור הנפלא ,שמהצד היה נראה כמו אחת הבדיחות המוכרות לכולנו:
כמה אנשים (ותכניסו אתם את העדות כי אצלינו זה קיבוץ גלויות...) צריך כדי לתלות תמונה אחת על הקיר???
תעשו אתם את החישוב...
רק בשמחות
דינושקה
נ.ב
כל המוזכרים בבלוג אני מקווה שאתם מבינים שהכל נאמר בהומור ורוח טובה!!!
