"ביום שעברת הכל הפך לטוב יותר
ביום שעברת השמיים צבעו עצמם כחול
ביום שעברת הקפה קיבל טעם טעים יותר
ביום שעברת הפרחים התחילו ללבלב...."
לפני שנגיע לסוף חייבים להתחיל את כל הסיפור מההתחלה, אז...
זה התחיל באופן ספייס ששופץ במיוחד בשבילנו, הסטודנטים של התחום. הוחלט שהגיע הזמן לעבור מהצריפים הישנים
למקום אחד גדול ומרווח. כולנו היינו אמורים לעבור לשם ולהתאחד כולנו לכוח אחד, יחיד ומיוחד.
התחלנו לעבור אחד אחד, לא כולם בטוחים שצריך לעשות את הצעד אבל בסופו של דבר עברנו כולנו.
פתאום רואים את כולם ואף אחד כבר לא רחוק. יודעים מתי ומי נמצא ואפילו התקיימו להן ישבות הבוקר , צהריים והערב (טוב הגזמנו קצת...לא?.) הנעימות ונחמדות.
אך באיזה שהוא שלב הוחלט מלמעלה שההנהלה צריכה מטבחון וחלק מהאופן יהפוך לאחד כזה וביקשו מאיתנו להתפנות.
אז חלקנו חזר וחלקנו הוחזר בחזרה לצריפים (חלקם שמחים מהצעד וחלקם פחות...).
אך אני ועוד שתיים החלטנו לפתוח ב"מרד" ולהישאר באופן כי דיי נמאס לנו מכל מעברי הדירה הצפופים. אז נשארנו עוד קצת ועוד קצת ואף אחד לא הזיז אותנו...
ישבות הבוקר הצטמצמו להן אבל נשארו נעימות ומצחיקות עם הסיפורים המיוחדים של ליאבי.
וככה עברו להם יום ועוד יומיים וקיבלנו סטודנט חדש שהצטרף אלינו לתחום ולאופן. בחור חמוד ומצחיק שהכניס רוח חיה
ונהנה יחד איתנו מאותם חוויות ואף הוסיף עוד ריגושים.
וככה עברו להם הימים עד שהוחלט להקצות שני מקומות פנויים עבור אנשים אחרים, זרים לתחום. אנחנו נתנו להם שם מיוחד : "החטיירים", שבכלל לא התאימו לרוח הצעירה והתוססת של האופן. אומנם הם לא הזיקו (טוב אולי קצת עם כל הדיבורי זקנים שלהם שהיו יותר מידי מפורטים לפעמים...) אבל זה הרגיש דיי כבד להתנהל כפי שהתנהלנו עד היום, אבל עדיין המשכנו וכל אחד חי בשלום בצד שלו.
ואז הגיע זמנו של ליאב החמוד לעזוב ולפרוס כנפיים מחוץ לחברה (ואין לי ספק שהוא עושה את זה בהצלחה רבה).
והאופן נשאר קצת עצוב, וקצת מתגעגע לישיבות הבוקר הנעימות והמצחיקות.....
לפני חודשיים או קצת יותר, הגיעו שלושה סטודנטים חדשים לתחום למלא את האופן ברוח צעירה ותוססת שוב... ואכן האופן התמלא חיים בחזרה והפך ליותר ויותר רועש (טוב גברים מומחים בזה , לא???? רק אל תהיו לי רגשי פתאום...)
אבל משהו באוויר בישר אחרת, הייתה תחושה של משהו חדש ישן שעומד להגיע לאופן ולמלא אותו שוב בחיים חדשים, באווירה רגועה, רעננות חדשה ובאושר עילאי.
אלירן, המלאך של התחום (וגם המלאך שלי....), קיבל החלטה נועזת שהגיע העת והשעה לעזוב סופית את הצריפים ולכבד את האופן בנוכחותו הכובשת. אז הוא עזב את הצריפים בצער רב (וגם את שואלה החמודה שבתקווה תעבור אלינו גם היא..)
ועבר למקום הכי שוקק באשדוד, האופן (מה אתם אומרים שנקרא לו ה "אופי")...
אז אלירני המקסים, עכשיו שאתה כבר פה, הבלוג הזה הוא בשבילך....
ברוך הבא לאופן המיוחד, אין ספק שהפרחת בו חיים ואין יותר שמחה ממני שהצטרפת אלינו בחזרה!!
נשיקות וחיבוקים
דינושקה
ביום שעברת השמיים צבעו עצמם כחול
ביום שעברת הקפה קיבל טעם טעים יותר
ביום שעברת הפרחים התחילו ללבלב...."
לפני שנגיע לסוף חייבים להתחיל את כל הסיפור מההתחלה, אז...
זה התחיל באופן ספייס ששופץ במיוחד בשבילנו, הסטודנטים של התחום. הוחלט שהגיע הזמן לעבור מהצריפים הישנים
למקום אחד גדול ומרווח. כולנו היינו אמורים לעבור לשם ולהתאחד כולנו לכוח אחד, יחיד ומיוחד.
התחלנו לעבור אחד אחד, לא כולם בטוחים שצריך לעשות את הצעד אבל בסופו של דבר עברנו כולנו.
פתאום רואים את כולם ואף אחד כבר לא רחוק. יודעים מתי ומי נמצא ואפילו התקיימו להן ישבות הבוקר , צהריים והערב (טוב הגזמנו קצת...לא?.) הנעימות ונחמדות.
אך באיזה שהוא שלב הוחלט מלמעלה שההנהלה צריכה מטבחון וחלק מהאופן יהפוך לאחד כזה וביקשו מאיתנו להתפנות.
אז חלקנו חזר וחלקנו הוחזר בחזרה לצריפים (חלקם שמחים מהצעד וחלקם פחות...).
אך אני ועוד שתיים החלטנו לפתוח ב"מרד" ולהישאר באופן כי דיי נמאס לנו מכל מעברי הדירה הצפופים. אז נשארנו עוד קצת ועוד קצת ואף אחד לא הזיז אותנו...
ישבות הבוקר הצטמצמו להן אבל נשארו נעימות ומצחיקות עם הסיפורים המיוחדים של ליאבי.
וככה עברו להם יום ועוד יומיים וקיבלנו סטודנט חדש שהצטרף אלינו לתחום ולאופן. בחור חמוד ומצחיק שהכניס רוח חיה
ונהנה יחד איתנו מאותם חוויות ואף הוסיף עוד ריגושים.
וככה עברו להם הימים עד שהוחלט להקצות שני מקומות פנויים עבור אנשים אחרים, זרים לתחום. אנחנו נתנו להם שם מיוחד : "החטיירים", שבכלל לא התאימו לרוח הצעירה והתוססת של האופן. אומנם הם לא הזיקו (טוב אולי קצת עם כל הדיבורי זקנים שלהם שהיו יותר מידי מפורטים לפעמים...) אבל זה הרגיש דיי כבד להתנהל כפי שהתנהלנו עד היום, אבל עדיין המשכנו וכל אחד חי בשלום בצד שלו.
ואז הגיע זמנו של ליאב החמוד לעזוב ולפרוס כנפיים מחוץ לחברה (ואין לי ספק שהוא עושה את זה בהצלחה רבה).
והאופן נשאר קצת עצוב, וקצת מתגעגע לישיבות הבוקר הנעימות והמצחיקות.....
לפני חודשיים או קצת יותר, הגיעו שלושה סטודנטים חדשים לתחום למלא את האופן ברוח צעירה ותוססת שוב... ואכן האופן התמלא חיים בחזרה והפך ליותר ויותר רועש (טוב גברים מומחים בזה , לא???? רק אל תהיו לי רגשי פתאום...)
אבל משהו באוויר בישר אחרת, הייתה תחושה של משהו חדש ישן שעומד להגיע לאופן ולמלא אותו שוב בחיים חדשים, באווירה רגועה, רעננות חדשה ובאושר עילאי.
אלירן, המלאך של התחום (וגם המלאך שלי....), קיבל החלטה נועזת שהגיע העת והשעה לעזוב סופית את הצריפים ולכבד את האופן בנוכחותו הכובשת. אז הוא עזב את הצריפים בצער רב (וגם את שואלה החמודה שבתקווה תעבור אלינו גם היא..)
ועבר למקום הכי שוקק באשדוד, האופן (מה אתם אומרים שנקרא לו ה "אופי")...
אז אלירני המקסים, עכשיו שאתה כבר פה, הבלוג הזה הוא בשבילך....
ברוך הבא לאופן המיוחד, אין ספק שהפרחת בו חיים ואין יותר שמחה ממני שהצטרפת אלינו בחזרה!!
נשיקות וחיבוקים
דינושקה
